לַמֶּגִּי לִבְנַת הַצֶּמֶר יֵשׁ שִׁשָּׁה אַחִים וַאֲחָיוֹת.
הִיא הֲכִי צְעִירָה וַהֲכִי מְפֻנֶּקֶת ,וְהִיא הֲכִי אוֹהֶבֶת שֶׁלִּפְנֵי הַשֵּׁנָה מְלַטְּפִים לָהּ אֶת הָרֹאשׁ עַד שֶׁהִיא נִרְדֶּמֶת.
בְּדֶרֶךְ כְּלָל, אֶפְשָׁר לִמְצֹא אוֹתָהּ יוֹשֶׁבֶת עִם חַבְרוֹתֶיהָ הַחִפּוּשִׁיּוֹת עַל הַדֶּשֶׁא וּמְסַפֶּרֶת סִפּוּרִים.
כְּשֶׁמֶּגִּי לֹא יוֹשֶׁבֶת עַל הַדֶּשֶׁא, הִיא מְבַלָּה בָּעֲבוֹדָה שֶׁלָּהּ בְּדוּכַן הַגְּלִידָה הַשְּׁכוּנָתִי.
הֶחָבֵר שֶׁלָּהּ, תַּיִשׁ גִּ'ינְגִ'י בְּשֵׁם מְנַחֵם, תָּמִיד מְבַקֵּר אוֹתָהּ בָּעֲבוֹדָה,
וְלִפְעָמִים מֶגִּי לֹא בְּטוּחָה אִם הוּא בָּא רַק בִּשְׁבִילָהּ אוֹ גַּם כְּדֵי לִזְלֹל כַּמּוּיוֹת שֶׁל גְּלִידָה.
אֲבָל לֹא מַמָּשׁ אִכְפַּת לָהּ, מִמֵּילָא הִיא אוֹהֶבֶת רַק עֵשֶׂב וּבֶּיְגָּלֵה.
מֶגִּי מְאוֹד אוֹהֶבֶת אֶת דּוֹרָה, וְהָיְתָה כְּבָר מִזְּמַן מְסַדֶּרֶת אֶת הַשֵּׂעָר כָּמוֹהָ אִם אִמָּא הָיְתָה מַרְשָׁה.
הִיא גַּם אוֹהֶבֶת מְאוֹד לִרְקֹד בִּמְסִבּוֹת, לִפְעָמִים כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר.
וְחוּץ מִזֶּה, הִיא יוֹדַעַת לְהָרִים גַּבָּה אַחַת וְלָגַעַת עִם הַלָּשׁוֹן בָּאַף, אֲבָל לֹא שְׁנֵיהֶם בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן…